ביהמ"ש החמיר עונשם של בני זוג שבנו 'צימרים' ללא היתר - הכפיל את הקנס

1.       המשיבים הודו בבית משפט קמא בכתב אישום שהוגש נגדם והורשעו בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר ובסטיה מתכנית, לפי סעיפים 145(א), 204(א),(ב) ו-(ג),  208, 218 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק").

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 7.4.05 או, בסמוך לכך ביצעו המשיבים באדמות מושב כלנית עבודות בניה כדלקמן:

א.      הקמת ארבעה מבני עץ המשמשים כיחידות אירוח ("צימרים") בשטח כולל של כ- 42 מ"ר כל אחד.

ב.      הקמת מבנה עץ המשמש כ"צימר" בשטח כולל של כ- 33.5 מ"ר.

ג.       הקמת פרגולה עשויה קונסטרוקציית עץ וקירוי עץ בשטח כולל של כ- 30 מ"ר.

ד.      הקמת מחסן עשוי איסכורית בשטח כולל של כ- 5 מ"ר. 

עבודות הבניה הנ"ל בוצעו ללא היתר ובניגוד לייעוד הקרקע שהוא בחלקו לשצ"פ. עוד נטען בכתב האישום, כי מהמועד הנ"ל ואילך, השתמשו המשיבים במקרקעין "שימוש חריג" (להלן: " השימוש").

2.       ב"כ המערערת הגישה, במסגרת טיעוניה לעונש בבית משפט קמא, תצלומים של המבנים, תצלום אויר שממחיש את המתחם, העתק הגרמושקה שהגישו המשיבים, רישום פלילי  לגבי משיב 1 בגין עבירת תכנון ובניה קודמת וחוות דעת שמאי מקרקעין בעניין שווי עלות הבניה (בסך 128,250$), ועתרה לחיוב המשיבים בתשלום קנס, בשיעור כפל שוויה של עלות הבניה (בסך 256,500$), קנס שיהלום את חומרת העבירה, כפל אגרה (בסך 10,309 ש"ח), צו מיידי לאיסור כל שימוש שאינו על פי היתר כדין וצו הריסה לביצוע תוך פרק זמן קצר וסביר וכן, חתימה על התחייבות להימנע מכל עבירה בתחום התכנון והבניה. ב"כ המערערת הדגישה בטיעוניה, שמדובר בעבירה כלכלית, שרק ענישה שתאיין את הכדאיות הכלכלית יהיה בה כדי להעביר את המסר, כי בניה ללא היתר אינה משתלמת.

          ב"כ המשיבים חזר בבית משפט קמא על הטיעונים שטען בת.פ 135/06 (נתן וציונה דבוש) והוסיף, כי הבניה בוצעה בעידוד הרשות המקומית וכי המשיבים זכו לקבל רישיון לניהול עסק משנת 2006 ועד היום. עוד נטען, כי המשיבים לא חוסכים במאמץ מול הרשויות השונות כדי להכשיר את הבניה.

באשר לנסיבותיהם האישיות של המשיבים, טען ב"כ המשיבים, שמדובר במשפחה קשת יום, באדם שעבר אירוע לב ולא חזר לעבודה יותר. ב"כ המשיבים תמך את טיעוניו בתיעוד רפואי רלוונטי ובמכתב מטעם המחלקה לשירותים חברתיים מירון בדבר בעיותיהם הכלכליות והבריאותיות של המשיבים.

3.       לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר בית משפט קמא הנכבד על המשיבים את העונשים שלהלן:

          א.           קנס בסך 17,000 ש"ח או 100 ימי מאסר, על כל אחד משני המשיבים.

          ב.            תשלום אגרה בסך 5,154.6 ש"ח.

ג.       צו להריסת הבניה הבלתי חוקית ולהפסקת השימוש תוך 12 חודשים אלא אם יקבלו המשיבים היתר כדין.

4.       המערערת מלינה בפנינו על קולת העונש. לטענתה, מדובר בענישה שחורגת באופן קיצוני לקולא מרמת הענישה הראויה במקרים דומים. ערעור המערערת מופנה כנגד:

א.      אי הטלת קנס בשיעור כפל שווים של המבנים נשוא כתב האישום, כאמור בסעיף 219 לחוק.

ב.       גובה הקנס.

ג.       מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה.

ד.       מועד כניסתו לתוקף של הצו לאיסור שימוש.